עין נטפים- מפעל מים וביוב אילת בע"מ נ' שרעבי שלמה

פסק דין

1.לפניי תביעה כספית שעניינה חוב שנצבר אצל התובעת עקב אי תשלום עבור צריכת מים ואגרות ביוב על ידי הנתבע.

2.התובעת הינה תאגיד מים שהוקם ביום 1.1.2006 והוא עוסק בין היתר באספקת מים לתושבי אילת וגביית חובות בגין צריכת המים.

על פי כתב התביעה, חייב הנתבע לתובעת בגין אגרות מים סך של 2223.5 ש"ח.

3.הנתבע טוען, כי סילק את מלוא חובותיו לתובעת.

4.על פי כתב התביעה, אין ציון של מועדי החיוב בגין צריכת המים האמורה, במהלך ניהול התיק, הסתבר, כי התובעת טוענת לחוב שנוצר עד ליום 31.5.05, כאשר ביחס לחובות מאוחרים יותר הגישה התובעת תביעה נפרדת.

5.לטענת הנתבע, במהלך חודש אוגוסט 2006 פינה את הנכס ועובר לפינוי הגיע למשרדי עיריית אילת, היות ובאותו שלב לאור העובדה שהתובעת רק הוקמה, טרם היו לה משרדים משלה. הנתבע חתם על הוראות קבע לסילוק מלוא חובותיו הן לעיריה והן לתובעת, זאת על פי תחשיב שנעשה לו על ידי נציגת העיריה.

לטענת הנתבע, משנפרעו מלוא החיובים על פי הוראות הקבע, סילק את מלוא חובותיו לתובעת.

הנתבע הציג בתמיכה לטענותיו, את פירוט חשבון התובעת שנעשה לו במועד ההגעה להסדר התשלומים. על פי אותו פירוט, סכום חובו נכון לאותו מועד עמד על הסך של 5,580.06 ש"ח. סכום זה תאם את סכומי החיוב על פי הוראת הקבע שניתנה, ושכללה 27 תשלומים שסכומם הכולל 5,580.06 ₪, אלא שבמקביל נחתמה הוראת קבע נוספת, בסכום כולל של 1,902.90 ₪, אשר היתה אמורה להיפרע בחמישה תשלומים אשר לא נפרעה. (בתדפיסי החשבון של התובעת רואים, כי שני חיובים לא נפרעו בשנת 2006 ולאחר מכן לא מופיעים חיובים נוספים.

6.התובעת טוענת מנגד, כי הנתבע חתם על שתי הוראות קבע, אחת מהן חזרה ואילו השניה הופסקה לאחר 27 חיובים. היות וחיובי המים צוברים גם ריביות, הרי שלתובע נותר חוב בגין צריכת המים.

התובעת מציינת, כי הוראת הקבע ניתנה ביחד הן עבור החיובים נשוא התובענה והן עבור צריכת המים ואגרות הביוב לשנת 2006., כאשר הסכום החודשי ששולם חולק בהתאם לחיובים, חלקו עבור צריכת מים עד לשנת 2005 (כולל), חלקו בגין חיובי שנת 2006 וחלקו בגין ביוב.

7.יצויין, כי לאחר הגשת התביעה הושג בין הצדדים הסכם פשרה, שעל פיו שילם הנתבע לתובעת סכום של 934.62 ₪. הסכם הפשרה בוטל לאור מחלוקת בין הצדדים בנוגע לפרשנותו.

8.הצדדים הסמיכוני ליתן בתובענה זו פסק דין בהתאם להוראות סעיף 79 א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

9.בפתח דבריי, מצאתי מקום לציין, כי מצאתי טעם לפגם באופן הגשת התביעות על ידי התובעת.

ראשית, כתב התביעה מציין את סכום החוב נכון למועד הגשת התביעה, ללא ציון השנים הרלוונטיות ומכאן, על פניו מדובר בסכום חוב כולל עד ליום הגשת התביעה וממילא מתן פסק דין בתובענה, באופן בו נוסחה, מסיים המחלוקת עד למועד הגשת התביעה.

שנית, לא מצאתי כל הסבר לכך שהתובעת היתה צריכה לפצל את התביעות בגין השנים השונות. יכולה היתה התובעת להגיש תביעה אחת ולכלול בה את כל החיובים עד למועד הגשת התביעה.

אמנם, החיובים שעד לשנת 2005 הינם חיובים בגין אספקת מים שהיתה עובר להקמת התובעת, אך משנטלה על עצמה התובעת את גביית החיובים הקודמים, אין כל הצדקה להפרדה בין החיובים וראיה לכך היא שהנתבע חתם על הוראת קבע אחת הכוללת הן את החיובים שעד לשנת 2005 והן את החיובים שבגין שנת 2006.

אין ספק, כי הגשת תביעות שונות, משמעותה האופרטיבית היחידה הינה הגדלת שיעורי שכר הטרחה וההוצאות, אשר מושתים בסופו של יום על הנתבע.

10.לגופו של עניין באותו הקשר, מצאתי מקום לציין, כי אותו הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, הוגש לאישור בית המשפט במסגרת התובענה שנפתחה בגין חיובי שנת 2006. הסכם הפשרה כולל גם חיובים בגין שכר טרחת עו"ד. על פי טענת התובעת בהליך שלפניי, אמור היה הסכם הפשרה לשקף את סכום החוב בתיק שלפניי ולא את סכום החוב שם.

11.עוד מצאתי מקום לציין, כי סכום התביעה בתיק האחר עמד במועד הגשת התביעה על סכום של למעלה מ-4,000 ₪.